דוח ממצלמת מהירות: איך מזהים באיזה מכשיר נתפסתם, ומה תוקפים בכל אחד

דוח מהירות נראה לכולם אותו דבר: מספר, סכום, ותמונה מטושטשת. בפועל יש מאחוריו שאלה אחת שקובעת כמעט הכל, והיא באיזה אמצעי נתפסתם. אם החשד מבוסס על צילום רכב לפי סעיף 27א או 27א1 לפקודת התעבורה, חלים עליכם חלון התיישנות מיוחד של ארבעה חודשים, שרשרת אישורים שהמשטרה מחויבת לערוך, וזכות עיון בצילום ובתעודות שנלוות לו. אם עצר אתכם שוטר במקום ומסר לכם את ההודעה ביד, התמונה הראייתית שונה לגמרי. במאמר הזה נסביר איך מזהים מה קרה אצלכם, מה בדיוק קובעת תקנה 54, כמה עולה כל מדרגת חריגה ואיזה ניקוד נלווה לה, ומה בדיוק לדרוש לפני שמנסחים ערעור.

שלושת סוגי האכיפה, ואיך מזהים מה קרה אצלכם

משטרת ישראל ורשויות מקומיות אוכפות מהירות ורמזורים בכמה אמצעים, והשמות המקצועיים שלהם מוכרים לנהגים: מצלמה נייחת על עמוד בצד הדרך, המכונה בשפת השטח א'3, מכשיר לייזר נייד שמופעל בידי שוטר ומכונה ממל"ז, ומכשיר נייד שמוצב בשולי הדרך ומכונה דבורה. אלה כינויים תפעוליים ולא מונחים שמופיעים בחוק, ולכן אין טעם לצטט אותם בערעור. מה שכן חשוב הוא ההבחנה המשפטית שמתחתם, והיא פשוטה:

• דוח שמבוסס על צילום רכב. כשהחשד מבוסס על צילום לפי סעיף 27א או סעיף 27א1 לפקודת התעבורה, ההודעה נשלחת בדואר אל הבעלים הרשום, וחלים עליה חלון ארבעת החודשים שבסעיף 225א(א1)(1) וכל מערך האישורים שבתקנות הגשת הצילומים. זה המצב במצלמה נייחת, וגם במכשיר שמפיק צילום.
• דוח שנמסר במקום בידי שוטר. השוטר עצר אתכם ומסר את ההודעה ביד. כאן הראיה כוללת גם את עדות השוטר ואת רישומיו, ההודעה כבר הומצאה לכם ולכן חלון ההמצאה אינו רלוונטי, ונקודת התקיפה עוברת אל אופן המדידה, אל תנאי השטח ואל מה שנרשם בטופס.
• דוח של רשות מקומית ממצלמה עירונית. סעיף 27א1 לפקודת התעבורה מסמיך רשות מקומית שמונתה כרשות תימרור מקומית להציב ולתפעל מצלמות, אך רק לתיעוד העבירות המנויות בתוספת האחת עשרה, ורק לאחר אישור מליאת מועצת הרשות. הפנייה כאן היא לרשות המקומית, לא למשטרה.

חלון ארבעת החודשים, והמיתוס של שישה חודשים לרכב חדש

סעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע שכאשר מדובר בעבירת תעבורה שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב לפי סעיף 27א או 27א1 לפקודת התעבורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם אלה טרם נשלחו ועברה תקופה של ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה.

שימו לב לניסוח: התנאי הוא שההודעה טרם נשלחה. כלומר הנתון הקובע הוא מועד המשלוח, ולא מועד הקבלה שלכם ולא מועד הפקת המסמך. לכן המעטפה עם חותמת הדואר היא לעיתים הראיה החשובה ביותר בתיק כולו. שמרו אותה.

שני הסדרים משלימים שכדאי להכיר. ראשית, בעבירת קנס שאינה מבוססת על צילום, סעיף 225א(א) קובע כלל של שנה מיום ביצוע העבירה. שנית, אם בעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות פלילית לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, סעיף 225א(א2) מאפשר להמשיך אל הנהג בפועל בתוך שנה מיום העבירה, או בתוך שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב, לפי המאוחר, ובלבד שלא עברו שנתיים מיום העבירה. הרחבה מלאה במדריך ההתיישנות.

תקנה 54: מה בדיוק המהירות המותרת

לפני שטוענים חריגה או היעדר חריגה, כדאי לדעת מהי בכלל המהירות המותרת. תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובעת טבלה. אלה הערכים לרכב מנועי רגיל, כלומר לא אוטובוס, לא רכב כבד ולא רכב איטי:

• דרך עירונית: 50 קמ"ש.
• דרך שאינה עירונית: 80 קמ"ש.
• דרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי: 90 קמ"ש.
• דרך מהירה: 110 קמ"ש.
• רחוב משולב או אזור מיתון תנועה: 30 קמ"ש, לפי תקנה 54(ב), על אף האמור בטבלה.
• כשמוצב תמרור 426 או 426פ: המהירות היא זו שמצוינת בתמרור. תקנה 54(ה) קובעת שלא ינהג אדם בקטע המסומן בתמרור במהירות העולה על הקבוע בתמרור.

תקנה 54(ה1) מוסיפה שרשות התימרור המרכזית רשאית לקבוע בקטע דרך מהירות שונה, ובלבד שלא תעלה על 80 קמ"ש בדרך עירונית, 100 קמ"ש בדרך שאינה עירונית ואינה מהירה, 110 קמ"ש בדרך כאמור בת שני נתיבים לכל כיוון עם שטח הפרדה בנוי, ו-120 קמ"ש בדרך מהירה.

כמה זה עולה, וכמה נקודות

מדרגות הקנס קבועות בצו התעבורה (עבירות קנס), והניקוד קבוע בתוספת השישית לתקנות התעבורה. אלה שתי טבלאות נפרדות שאינן חופפות במדויק, ולכן שווה לקרוא אותן יחד:

בדרך עירונית

• עד 20 קמ"ש מעל המותר: קנס 250 שקלים. אין נקודות.
• מ-21 ועד 30 קמ"ש מעל המותר: קנס 750 שקלים. התוספת השישית קובעת 8 נקודות לחריגה שמעל 20 ועד 30 קמ"ש.
• מ-31 עד 40 קמ"ש מעל המותר: קנס 1,500 שקלים. התוספת השישית קובעת 10 נקודות לחריגה שמעל 30 קמ"ש.
• מעל 40 קמ"ש מעל המותר: אין מדרגת קנס בצו. כלומר זו אינה עבירת קנס, והמסלול הוא הזמנה למשפט וכתב אישום.

בדרך שאינה עירונית או בדרך מהירה

• עד 25 קמ"ש מעל המותר: קנס 250 שקלים. אין נקודות.
• מ-26 ועד 40 קמ"ש מעל המותר: קנס 750 שקלים. התוספת השישית קובעת 8 נקודות לחריגה שמעל 25 ועד 40 קמ"ש.
• מ-41 עד 50 קמ"ש מעל המותר: קנס 1,500 שקלים. התוספת השישית קובעת 10 נקודות לחריגה שמעל 40 קמ"ש.
• מעל 50 קמ"ש מעל המותר: אין מדרגת קנס בצו, והמסלול הוא הזמנה למשפט.

ולעניין הכפלה: סעיף 30(ג) לפקודת התעבורה קובע שכאשר נעברה ברכב עבירת קנס, למעט עבירת חניה, ובעל הרכב או המחזיק הוא תאגיד, שיעור הקנס גבוה פי ארבעה, אלא אם האחריות אינה חלה על התאגיד לפי סעיף 27ב. עבור צי רכב זו סיבה מספקת לטפל בכל דוח מיד. ראו מדריך הסבת הדוח.

הצילום כראיה: מה בדיוק החוק מכשיר, ומה לא

סעיף 27א(א) לפקודת התעבורה קובע שצילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי או בידי שוטר, יהיה ראיה קבילה לגבי מספר הרישום שבלוחית הזיהוי, מקום הימצא הרכב, הימצאו או נסיעתו במקום בניגוד להוראות, זמן הימצאו כפי שצוין בצילום, מהירות נסיעתו, ומספר הנוסעים ברכב.

ואז מגיעה הסיפא, וזו הנקודה שכדאי לצטט:

״

ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הצילום שנשמר בסרט, וכי מרגע ביצוע הצילום עד שהוגש לבית המשפט או לבית הדין לא נעשתה שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.

- סעיף 27א(א) סיפא לפקודת התעבורה [נוסח חדש]

כלומר הקבילות מותנית בשרשרת ראייתית שלמה. הצילום אינו קביל "כי הוא צילום", אלא כי הוכח שהוא העתק אמין ושדבר לא שונה בו. את השרשרת הזו החוק מפרט בתקנות.

מה בדיוק לדרוש מחומר הראיות

סעיף 27א(ב) לפקודת התעבורה הסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות את אופן השמירה והטיפול במצלמות ובסרטים, את בדיקתן וקביעת תקינותן של מצלמות, ואת אופן הגשת הצילומים לבית המשפט. מכוחו הותקנו תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ"ז-1997. אלה ההוראות המעשיות שבהן, וכל אחת מהן היא שאלה שאפשר לשאול:

• בדיקת תקינות. במצלמה שמבצעת בדיקת תקינות עצמית, הבדיקה מתבצעת בכל תחילת הפעלה. מצלמה שאינה מבצעת בדיקה עצמית נבדקת בעת הכנסת הסרט, זולת אם נקבעו לגביה מועדים אחרים. השאלה: מתי נערכה הבדיקה לפני האירוע שלכם, ומי נכח בה.
• מי הפיק את הצילום. התקנות קובעות שהפקת צילום תיעשה בידי מי שהוסמך לכך בידי קצין משטרה בכיר, שהוא ראש מחלקה באגף התנועה של משטרת ישראל. השאלה: מי הפיק, ומכוח איזו הסמכה.
• מספור וזיהוי. הסרט מסומן במספר סידורי, ולכל צילום בו ניתן מספר ייחודי, על ידי המצלמה או בידי היצרן, שמופיע בצילום. השאלה: האם המספר הייחודי מופיע בצילום שקיבלתם.
• אישורים בכתב. מי שביצע אחת מהפעולות הבאות מאשר בכתב את ביצועה: הפעלת המצלמה, בדיקת תקינותה או נוכחות בעת בדיקה עצמית, שמירת הסרט, והפקת הצילום. השאלה: האם ארבעת האישורים קיימים.
• אופן ההגשה. הצילום מוגש לבית המשפט בידי תובע בצירוף תעודת עובד ציבור, תצהיר או חוות דעת מומחה, שהוכנו על בסיס אותם אישורים.
• זכות העיון. התקנות שומרות במפורש את זכות הנאשם לעיין בצילום ובתעודות במהלך עיון בחומר החקירה, אם ביקש זאת מראש.

הערה חשובה על מינוח: התקנות מדברות ב"בדיקת תקינות" ולא ב"כיול", והן חלות על מצלמות. אל תכתבו בערעור שהחוק מחייב תעודת כיול, כי לא זה מה שכתוב. כתבו שהתקנות מחייבות בדיקת תקינות ואישורים בכתב, ובקשו אותם בשמם המדויק. טענה מדויקת קשה יותר לדחות מטענה מנופחת.

מצלמה עירונית: תנאים נוספים שכדאי לבדוק

כשהדוח הופק ממצלמה של רשות מקומית לפי סעיף 27א1 לפקודת התעבורה, מצטברים תנאים שאינם קיימים באכיפה משטרתית, ולכל אחד מהם יש פוטנציאל טענה:

• הסמכה כרשות תימרור מקומית. הסמכות להציב ולתפעל מצלמות נתונה לרשות שמונתה כרשות תימרור מקומית לגבי אותה דרך, או במקרים שנקבעו לגבי דרך עירונית שגוף אחר מונה לגביה.
• רק העבירות שבתוספת האחת עשרה. המצלמות מיועדות לתיעוד העבירות המנויות בתוספת האחת עשרה לפקודה, ולא לכל עבירה.
• אישור מליאת המועצה. סעיף 27א1(יב) קובע שהפעלת הסמכויות מותנית באישור מליאת מועצת הרשות המקומית.
• התמרור חייב להופיע בצילום. סעיף 27א1(ד) קובע שבצילום יופיעו הנתונים שבסעיף 27א(א), כולם או חלקם, והתמרור הנוגע לעבירה המתועדת, הנדרשים להוכחת ביצוע העבירה. צילום שאינו מראה את התמרור הרלוונטי הוא צילום שכדאי לבחון היטב.
• הגנת פרטיות הנוסעים. סעיף 27א1(ה) קובע שהצילום לא יהיה ניתן לצפייה ולא יישמר אלא באופן שלא יביא לזיהוי הנוסעים ברכב או עוברי דרך אחרים.
• חריג לנתיב תחבורה ציבורית. סעיף 27א1(ג) אוסר על עובד הרשות למסור הודעת תשלום קנס בעבירת נסיעה בנת"צ למי שרשאי לפי דין לנסוע בנתיב, לרבות מי שניתן לגבי רכבו תג נכה. ראו מדריך דוח נת"צ.

מה עוזר ומה לא

טענות שעובדות

• ההודעה נשלחה מעבר לחלון. בעבירה שמבוססת על צילום, מעל ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה עד למשלוח. ראיה: המעטפה עם חותמת הדואר.
• אי-התאמה בפרטי הרכב. מספר רישוי, סוג רכב או צבע שאינם תואמים. זיהוי לוחיות הוא תהליך אוטומטי שאינו חף מטעויות, וטעות בקריאת ספרה היא עילת ביטול של ממש.
• המקום שנרשם אינו תואם. תיאור מקום שאינו קיים, או קטע שבו אין את התמרור שאליו מתייחסת ההודעה.
• לא אתם נהגתם. זו הסבה ולא ערעור, ולעילה הזו יש חלון של תשעים ימים לפי סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי.
• פגם בשרשרת הראייתית. חוסר באחד האישורים שהתקנות מחייבות, או צילום שאינו נושא את המספר הייחודי.
• נסיבות חירום מתועדות. פינוי דרך לרכב חירום או מצב רפואי דחוף, כשהם מגובים במסמך ולא רק בהסבר.

טענות שרק מזיקות

• "חרגתי רק קצת". זו הודאה בעבירה, לא הגנה מפניה. היא סוגרת את הטענות הראייתיות לפני שנבחנו.
• "לא שמתי לב לרמזור" או "לא ראיתי את התמרור". הסבר אישי שמאשר את העבירה.
• "כולם נוסעים ככה שם". אינו רלוונטי לדוח הספציפי.
• "יש לי עבר נהיגה נקי". זו נסיבה שאפשר להזכיר בסוף, אבל היא אינה טענה עצמאית ואינה מחליפה עילה עניינית.

בקשה לביטול או בקשה להישפט

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי מציב שני מסלולים חלופיים: בקשה לביטול לתובע בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה, או הודעה על רצון להישפט בתוך תשעים ימים. מי שהגיש בקשה לביטול ונדחה רשאי להודיע על רצונו להישפט רק בתוך שלושים ימים מיום המצאת ההחלטה. אי אפשר לעשות את שניהם במקביל.

ולעניין המסלול המינהלי: משטרת ישראל מציינת במפורש שפנייה אליה אינה דוחה את מועד תשלום הקנס, וסעיף 229(ב) קובע שעל קנס שלא שולם במועד מתווספות תוספת פיגור וריבית. אל תגישו ביום האחרון. פירוט על ההבדל בין המסלולים במדריך ההשגה על דוח משטרה.

שיקול הנקודות ותשלום

סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע ששילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. לכן תשלום אינו "לסגור עניין", הוא סגירת התיק לרעתכם, כולל הנקודות. מנגד, סעיף 229(ח1) קובע שאם ההודעה בוטלה לאחר שהקנס שולם, יוחזר הסכום ששולם. אם יש לכם עילה, אל תשלמו קודם.

תקנה 544 לתקנות התעבורה קובעת שהנקודות נרשמות בעקבות הרשעה או החלטה סופית לגבי הפרה, לפי מספר הנקודות שנקבע לצד אותה עבירה בתוספת השישית. תקנה 547 קובעת מתי הן נמחקות: שנה מיום ביצוע העבירה כשנקבעו לה עד 6 נקודות, ושנתיים כשנקבעו לה 8 נקודות או יותר. במהירות זה אומר שחריגה בינונית וחריגה גבוהה נשארות ברישום כפול מהזמן.

איפה Zikui AI נכנס

Zikui AI קורא את הדוח, מזהה אם הוא הופק מצילום ולכן איזה חלון חל עליו, בודק את פרטי ההודעה מול הרכב שלכם ואת מדרגת החריגה מול צו התעבורה, מנסח בקשת ביטול שנשענת על עילה מבין השלוש שבסעיף 229(ג), ומגיש אותה בערוץ הנכון. אם המקרה שלכם הוא בעצם הסבה, המערכת תפנה אתכם לשם. ואם אין עילה אמיתית, תקבלו על כך תשובה ישרה במקום ערעור שנועד להיכשל. אפשר להתחיל כאן.

מדריכים קשורים: נוסח מכתב ערעור על דוח משטרה, הסבת דוח לנהג אחר, דוח טלפון בנהיגה, ודוח חניה שהופק ממצלמה.

שאלות נפוצות על דוח מצלמה